השופטת ע' ארבל:
בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ש' שטמר) אימץ את פסק דינו של בית משפט השלום לנוער (כב' השופטת עדנה בן לוי) ואישר את הכרזתה של הקטינה ד' (להלן: הקטינה), בתה של המבקשת, אז כבת 13 שנים, כ"קטינה נזקקת" בהתאם להוראות חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן :חוק הנוער). בית המשפט הורה על העברתה של הקטינה ממרכז החירום בו שהתה במשך כשנה ושלושה חודשים לפנימייה בליווי תכנית טיפול מיוחדת והשגחה מקסימלית, על פי הצעה ותוכנית שאושרו על ידי בית משפט השלום לנוער.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור על ידי אימה של הקטינה לבית משפט זה ביום 26.2.12, והחלטנו לדון בבקשה כבערעור כפי שיפורט להלן.
הרקע העובדתי
1. הקטינה, ילידת 1999, היא בת יחידה להוריה שהינם גרושים (לאם בן נוסף מאב אחר). עד להוצאת הקטינה למרכז חירום הייתה הקטינה במשמורת האם. כבר בגן חובה אובחנו קשיים בתפקודה של הקטינה בגן, על רקע הפרעות קשב וריכוז, סערת נפש ובלבול. הקשיים בתפקודה המשיכו גם במהלך כיתה א. באותה שנה דיווח האב לראשונה כי שמע מפי הקטינה על אירוע בו היא וילד צעיר ממנה, בנה של חברתה של המבקשת, התנהגו באופן מיני שאינו תואם את גילה. הקטינה דיווחה כי חשה כי הופעל עליה לחץ לנהוג כן וחשה מצוקה. בעקבות כך ניתנה להורים הדרכה על מנת למנוע אירועים מיניים נוספים והקטינה החלה בטיפול פסיכולוגי. מאחר שהאם עבדה עד שעות הערב המאוחרות, סבה של הקטינה הופקד לשמור עליה, אך נוכח אי שביעות רצון מיחסו של הסב לקטינה הופסק סידור זה. לפיכך הועברה הקטינה לצהרון ואחר כך למועדונית במסגרת רשויות הרווחה עד לשעה 19:00. בכתה ב' חלה נסיגה במצבה הרגשי, וכן התגלו קשיים לימודיים וחברתיים. בכיתה ג', למרות שיפור במצבה בשל הפער בלימודים, הוחלט לשלבה בשנת הלימודים הבאה בכיתה קטנה לילדים בעלי לקויות למידה. בהיותה בכיתה ד' נפגעה מינית על ידי בן גילה בעת שהותה במועדונית, כאשר מדיווחה עלו תיאורים קשים אודות הפגיעה. בעקבות האירוע הוצאה הקטינה על ידי אמה מהמועדונית וחזרה לשהות עם סבה אחר הצהריים. הקטינה שולבה בטיפול אצל מטפלת מומחית לטיפול בפגיעות מיניות, אך הבאתה לטיפול לא היתה רציפה. במהלך כתה ה' נערך חרם חברתי על הקטינה ומשיחה עם הקטינה אמרה הקטינה כי לעיתים "בא לה להתאבד". בעקבות דיווח של אחד הילדים בכיתה נחשפה פגיעה מינית נוספת בקטינה על ידי שני ילדים, אשר אחד מהם הוא בנה של חברתה של המבקשת אשר פגע בה עוד בהיותה בכיתה א'. התברר כי הקטינה דיווחה על האירוע למבקשת, אך האחרונה לא דיווחה על אירוע זה. נפתחה חקירה משטרתית במסגרתה עלה כי היו שני אירועים של פגיעה מינית. בוועדה לתכנון טיפול והערכה בנוכחות צוות בית הספר עלתה דאגה שהקטינה נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מינית חוזרת, לשלומה הנפשי והגופני כמו גם ההתפתחותי. חברי הועדה סברו כי הקטינה נמצאת בסיכון פיזי ורגשי גבוה בשל העדר נוכחות הורית שומרת ומגנה. הומלץ על העברתה למרכז חירום לצורך בניית תוכנית טיפולית. תחילה הסכימו הורי הקטינה להמלצות הועדה. המבקשת הביעה רצון לקבל טיפול ולסייע בשיקומה של הקטינה. עם זאת, בהמשך, חזרה בה המבקשת מהסכמתה והתנגדה לתוכנית הטיפולית. פקידת הסעד לחוק הנוער פנתה לבית המשפט קמא על מנת לקבל החלטת ביניים על פיה תוצא הקטינה מרשות אימה למטרות אבחון וטיפול.
פסק דינו של בית משפט השלום לנוער
2. ביום 15.6.2010 הורה בית המשפט קמא על הוצאת הקטינה למרכז חירום. יום לאחר מכן הועברה הקטינה למרכז חירום, שם החלה לקבל טיפול רגשי מקיף. ביום 31.7.11 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום לנוער אשר הכריז על הקטינה כנזקקת לפי סעיפים 2(2) ו2(6) לחוק הנוער. בית המשפט התבסס על תצהיריהן ועדותן של מחנכת הכיתה, פסיכולוגית בית הספר, העובדות הסוציאליות לחוק הנוער והפסיכותרפיסטית שטיפלה בקטינה. נקבע כי הקטינה היתה במצב נפשי קשה ביותר עובר להוצאתה למרכז החירום, היא לא תפקדה כתלמידה ושבה ונפגעה מינית. באשר למבקשת הודגש כי היא אינה אחראית לפגיעות בקטינה, אך היא אחראית לכך שלא נתנה את המענה הנכון והמתאים לקטינה. התייחסותה לפגיעות המיניות היתה מבטלת ובכך הגדילה את הסיכון לפגיעה מינית חוזרת בקטינה. כן צוין כי המבקשת ידעה על המקרים, אך לא דיווחה עליהם, ניסתה להסתיר מידע מגורמי הטיפול ולא שיתפה איתם פעולה. בית המשפט הוסיף כי כל גורמי הטיפול שהכירו את הקטינה לאורך זמן תמימי דעים כי יש להוציאה למסגרת חוץ ביתית לצורך הגנה וטיפול, ולפיכך נדחתה חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה, פרופ' זומר. כן ישנה תמימות דעים כי המבקשת אף היא צריכה לעבור תהליך טיפולי, אך לא נראה כי יש בכוונתה לעשות זאת, וכל מאמציה מופנים למלחמה כנגד גורמי הטיפול. לבסוף צוין כי במהלך שהותה של הקטינה במרכז החירום חל שיפור במצבה בכל המישורים. בית המשפט הורה על הכנת תוכנית מפורטת של שמירה והגנה על הקטינה והטיפול המיועד לה, מכל מסגרת שתימצא מתאימה.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
3. האם הגישה ערעור על החלטת בית המשפט קמא. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת שטמר) יצא מתוך הנחה כי להוצאת ילד מבית הוריו צריכה להתקיים סיבה מיוחדת ויוצאת דופן שתצדיק את שבירת מסגרת התא המשפחתי. בית המשפט הדגיש כי אין קביעה כי המבקשת אינה אוהבת את בתה או כי אינה עושה מאמצים לעמוד בדרישות תפקידיה כאם. עם זאת, נראה כי המבקשת, בהיותה קורבן בעצמה לתקיפה מינית, פוגעת קשות בקטינה בכך שאינה מסוגלת להתרכז בצרכיה ולתת לה הגנה וחיזוק כלפי התקיפות המיניות. בית המשפט שוכנע כי הילדה פגועה באופן קשה ואין מחלוקת כי מצבה הנפשי קשה.
4. בית המשפט סקר את חוות דעת המומחים מטעם גורמי הרווחה לפיהן הילדה זקוקה לסביבה מגנה ושומרת בנוסף לטיפול נפשי, שכן מצבה הנפשי קשה ואמה מאיינת את המקרים של התעללות מינית ואינה פתוחה מבחינה נפשית להשתתף עם הקטינה ולעבד את רגשותיה באשר לאירועים. משכך, יש הכרח בשמירה והגנה מירביים על הקטינה. המלצות המומחים הדגישו שאין להשאיר "איי זמן" אפילו קצרים של נתק בין הקטינה לבין הדמות המשגיחה. הקטינה נמצאת בסיכון גבוה לפגיעות נוספות שכן חוותה פגיעות חוזרות אף לאחר שסביבת המבוגרים ידעה על כך שנפגעה. צוין כי האם, שהיתה חשופה בעצמה לסכנה ולא קיבלה עזרה, מתקשה לעזור לבתה ולשמור עליה.
5. בית המשפט קיבל את עמדת בית המשפט קמא לפיה יש להעדיף את חוות דעת המומחים הללו על פני חוות דעתו של פרופ' זומר. נימוקיו העיקריים התבססו על מצבה הנפשי והתפקודי הקשה של הקטינה טרם הוצאתה למרכז החירום ועל מועדותה להתעללות מינית; השיפור שחל במצבה במרכז החירום על אף התנגדותה של הקטינה אשר אימצה את עמדתה עוינת של האם כלפי גורמי הרווחה; העדר שיתוף פעולה של המבקשת עם גורמי הטיפול ורשויות הרווחה. כן צוין כי התוכנית המיועדת לקטינה כוללת שילוב בפנימיה בפיקוח תמידי במשך כל היום, קבלת טיפול פסיכולוגי, ולימוד בכיתה מעשירה המותאמת לצרכיה.
משכך הורה בית המשפט המחוזי על דחיית הערעור ועל קיום דיון מחודש בעניינה של הקטינה לקראת סוף שנת הלימודים. עוד הורה בית המשפט לרשויות הרווחה על הכנת תוכנית טיפול ואבחון כישורים הוריים לאם, כך שאם האם תאות לשתף פעולה תהיה תוכנית זו מוכנה. כן הורה על הגשת תסקיר מעודכן בעניינה של הקטינה לקראת סוף שנת הלימודים הנוכחית (2011-2012). לבסוף דחה בית המשפט את בקשתה של המבקשת לעיכוב ביצוע ההחלטה. משכך, הועברה הקטינה לפנימיה טיפולית ביום 12.12.11, שם היא שוהה עד היום.
מכאן הבקשה שבפנינו.
ההליכים בפנינו וחוות הדעת של מכון שלם
6. ביום 5.4.12 קיימנו דיון בבקשה. בעקבות הדיון, ובהסכמת הצדדים, החלטנו לפנות למכון שלם וביקשנו ממנו להגיש חוות דעת באשר להימצאות הילדה במסגרת חוץ ביתית. ביום 6.8.12 הוגשה לנו חוות הדעת מטעם מכון שלם, שעל עיקריה נעמוד כעת.
7. באבחון שנערך נמצא כי הקטינה נמצאת במצב רגשי קשה ביותר ובמצב סיכון לפגיעה מינית. נראה כי הצטבר אצלה עומס רגשי גדול בשנתיים האחרונות בהן היא נתונה בעין הסערה ובתוך הקונפליקט בין הגורמים השונים דורשי טובתה. צוין כי הקטינה משלמת מחיר רגשי והתפתחותי כבד בסיטואציה אליה נקלעה, כאשר היא נתונה בצבת נאמנויות בין אמה לבין גורמי הטיפול. באשר למבקשת נאמר כי היא מתקשה להפריד בין צרכיה שלה ושל הקטינה, וכי היא חסרה במודעות לקשייה. עמדה זו, כך נכתב, עלולה לפגום משמעותית ביכולתה של המבקשת לראות את צרכיה המציאותיים של הקטינה ולפעול למילוי צרכיה באורח מותאם ועקבי. הודגש כי עמדתה הבלתי מתפשרת בנוגע לפנימיה עלולה להעמיד את הקטינה בקונפליקט נאמנויות ולפגום בתהליכי הטיפול בה. המכון מעריך כי אין המבקשת כיום ערוכה מבחינה רגשית ועל רקע דפוסי אישיותה להעניק את ההגנה הנדרשת לבתה. לטעם המומחים האם זקוקה לטיפול פסיכולוגי ולהדרכת הורית.
לסיכום קובע המכון כי בשלב זה אין הוא יכול להמליץ על חזרתה של הקטינה לחזקתה של המבקשת. "אין לשלול את מסוגלות האם להיענות לצרכי בתה, אולם לפנינו עדיין תהליכים טיפוליים שצריכה הקטינה לעבור ותהליך טיפולי והדרכתי שצריכה האם לעבור". המכון סבור כי היה מקום מצד רשויות הרווחה להביא להנמכת הקונפליקט ולשיתוף פעולה מצד האם. הוא מדגיש כי האחריות על הצלחת ההתערבות הנה על שני הצדדים, וכי המטרה המשותפת כיום הינה להביא את הקטינה למצב בו תוכל לחזור לבית האם, שם מקומה.
8. המלצותיו של מכון שלם מפורטות בחוות הדעת, וכוללת השארתה של הקטינה לעת הזאת במסגרת חוץ ביתית אשר תוכל להבטיח את הגנתה. הקטינה תהיה בטיפול נפשי אצל מטפל שיבחר על ידי המבקשת באישור פקידת הסעד לחוק הנוער. המבקשת תהיה בהדרכת הורים ובטיפול אצל מטפל על פי בחירתה ובאישור פקידת הסעד. הסדרי הראייה עם האם יורחבו בכפוף להחלטתה של פקידת הסעד לאור התקדמות התהליך. האם תוזמן ותשתתף בדיונים שיתקיימו מעת לעת בעניין הקטינה במסגרת בה תשהה. לאחר 6 חודשים יועלה לדיון נשוא המשך שהייתה של הקטינה במסגרת החוץ ביתית. במהלך השנה הקרובה תימנע האם מהגשת תביעות משפטיות. האב יוזמן האף הוא להדרכת הורים במסגרת הטיפולית של הקטינה.